החלטה בתיק ת"א 39576-04-10

1.      בפניי בקשה לדחייה על הסף עקב התיישנות של תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, אשר הוגשה נגד עיריית רחובות (להלן: " המבקשת").

התביעה

2.      ביום 18.2.2009 הגיש התובע, מר משה סליקטר (להלן : " המשיב"), תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מנפילה מסוס שאירעה בשנת 1991, בהיותו בן 42.

התביעה הוגשה במקורה לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו והועברה לבית-משפט זה עקב טענה בדבר העדר סמכות מקומית.

3.      בכתב-התביעה טען המשיב, כי בתאריך 25.5.1991 הגיע לחוות הסוסים "השטח" (להלן: " החווה"), המצויה בעיר רחובות. כאשר רכב (בתשלום) על אחד הסוסים, החל ציוד הרכיבה להתפרק תחתיו והארכובה הימנית נקרעה לחלוטין. כתוצאה מכך החל הסוס להשתולל, השליך את המשיב מעל גבו ובעט בו בכל חלקי גופו ובפרט בקרסולו השמאלי (להלן: "התאונה").

4.      בעקבות התאונה הועבר המשיב לבית-החולים "קפלן", שם אובחן שבר מרוסק פתוח בקרסולו השמאלי.

המשיב צירף לכתב-התביעה חוות-דעת מומחה מטעמו, ד"ר אילן בן יצחק, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר ניתנה ביום 20.1.1995. מחוות-דעת זו עולה כי כתוצאה מן התאונה נותרה למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור של 35% בגין קשיון נוח של הקרסול, חסר תנועות סובטלריות וצלקות מכוערות או מכאיבות.

גדר המחלוקת

5.      המבקשת הגישה בקשה בכתב שבה טענה, כאמור, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, הואיל וזו הוגשה רק בחלוף 18 שנה ממועד התאונה.

6.      אין מחלוקת בין הצדדים כי התביעה אמנם הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, אך הם חלוקים בנוגע לתחולתו במקרה זה של כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"), שכותרתו "התיישנות שלא מדעת" וזו לשונו:

נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

7.      כפי שיפורט להלן, המשיב טען בהקשר זה כי רק ביום 7.2.2009 - לאחר שערך חקירה אודות החווה ובעליה (להלן: "החקירה") - התגלה לו לראשונה כי החווה פעלה במשך שנים רבות ללא רישיון עסק כדין וכי המבקשת ידעה על כך ולא עשתה דבר בנדון. מכאן, שעילת התביעה נגד המבקשת אליבא דמשיב - קרי התרשלותה של המבקשת אשר אפשרה לכאורה לחווה להתנהל ללא רישיון עסק - נודעה לו לראשונה רק במועד זה, כך שמרוץ ההתיישנות בנוגע לעילה זו החל למעשה רק ביום 7.2.2009.

ההליכים

8.      כאמור, המבקשת הגישה בקשה בכתב לדחיית התביעה על הסף עקב התיישנות. המשיב הגיש את תגובתו לבקשה והמבקשת הגישה תשובה לתגובה.

9.      בשלב ראשון נקבע אפוא התיק לדיון בשאלת ההתיישנות בלבד. לקראת הדיון התרתי למשיב, לבקשתו, להגיש תצהיר בעניין זה.

10.  לאחר שלוש דחיות, שאותן יזם המשיב (מסיבות שונות), התקיים לבסוף הדיון בפניי ביום 30.1.2011, שבמסגרתו נחקר המשיב על תצהירו.

11.  לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, כאשר קבעתי כי לאור מהות הבקשה המבקשת תהא זו אשר תגיש ראשונה את סיכומיה.

12.  מכאן החלטתי בבקשת המבקשת.

טענות המשיב